מָגִסְ׳

מָגִיסְטֵיר, מָגִסְ׳m. (magister) a high imperial officer (v. Sm. Ant. s. v.) Ex. R. s. 30 קרב קיסין למ׳ put the Magister in stocks. Lev. R. s. 28 מאן דעביד מ׳ פלטוןוכ׳ he who used to appoint the Magister Palatii is now to be made a bather Pl. מָגִיסְטְרֵי (magistri). Gen. R. s. 26 (expl. זמזמים, Deut. 2:20, v. זָמַם I) מנטרומין מגיסטי מלחמה (some ed. מנטרמוי בג׳; Yalk. ib. 47 מנדמטין מגוסטי) read: מִנְסוֹרִין ומגיסטריוכ׳ mensores (camp-surveyors) and magistri militum (chief commanders).